כולנו מוקפים בבעיות זדוניות, והנטייה הטבעית שלנו היא לרצות לפתור אותן כמה שיותר מהר, הרבה פעמים הפתרונות מוצעים על סמך אינטואיציה לגבי מקור הבעיה. בצורה הזו אנחנו מטפלים בעיקר בקצה הקרחון ולא בהכרח מזהים את שורש הבעיה ואת נקודת המינוף הנכונה ביותר.

קורס מיפוי מערכתי כבסיס לשינוי חברתי לימד אותנו איך לשהות במרחב הבעיה, להגדיר אותה נכון ואז למפות אותה באמצעות מגוון מודלים כמו מודל הקרחון, זיהוי לולאות משוב (causal loops), מיפוי שחקנים ובחינת הפתרונות שנוסו באמצעות מודל Impact gap canvas.
כל מודל לווה בהרצאה שחשפה אותנו לבעיה חברתית זדונית אחרת, כדוגמת אלימות זוגית, בטחון תזונתי, התחדשות עירונית ולאחר מכן גם תרגלנו את המודל הנלמד על בסיס הבעיה שהוצגה.
בנוסף, משתתפי הקורס התחלקו לקבוצות עבודה. כל קבוצה בחרה בעיה זדונית למיפוי לקראת תחרות המתרחשת באוקספורד (map the system) ולוותה על ידי מנטור. הקבוצות בחרו מגוון בעיות זדוניות: העדר יזמות הייטק בחברה הערבית (הקבוצה שזכתה בתחרות המקומית), השלכת פסולת במרחב הציבורי והחינוך בישראל.
הקבוצה שלי, כללה את בן ברחד, דניאל רביב, ליאת קיזי-אשל, פנינית טל ולוותה על ידי המנטור עדיאל שפירא, בחרה למפות את בעיית אי השוויון בבריאות במחוז צפון אל מול מחוזות אחרים בארץ. כשניגשנו לנתונים גילינו שתוחלת החיים במחוז צפון נמוכה בשנתיים ממחוז מרכז וכי מספר הנזקקים לטיפול רפואי הוא הגבוה ביותר בארץ. מכיוון שאזור גאוגרפי לא אמור ליצור הבדלים כאלה, התחלנו במיפוי הבעיה על מנת להבין את הגורמים לה. המיפוי הראשוני נעשה באמצעות לולאות משוב, מתוך הנחה שהגורם המשפיע ביותר על בריאות הוא שירותי הבריאות ומצאנו פערים גם בתחום זה.

אולם, מכיוון שמספר הרופאים ומספר הנזקקים לטיפול רפואי גבוה גם הוא, לא אמור להיות מושפע מאזור גאוגרפי, העמקנו בלימוד הנתונים ומצאנו שלמחוז צפון מאפיינים ייחודים. המחוז, מפוזר על שטח גדול, יש בו את מספר הרשויות המקומיות והנפות הגדול ביותר בארץ, הוא המחוז היחיד בו יש רב לא יהודי. המחוז סובל מפערים נוספים בתחום התעסוקה, החינוך, התשתיות והתחבורה ומדדי הבריאות שלו נמוכים.

ששילבנו את הנתונים והמידע שקיבלנו מהראיונות במודל לולאות המשוב, מצאנו כי הגורמים החברתיים-כלכליים המאפיינים את המחוז מסבירים את הבעיה וגם את בעיית המחסור בצוותי כח אדם רפואי. כמו-כן, גילינו שהשפעתם על הבריאות מהווה נתח משמעותי יותר משירותי הבריאות עצמם. דרך החקר, המודל והראיונות הבחנו שרבים מהגורמים האלה הם בעלי מאפיינים מקומיים-תרבותיים שיש להכיר אותם כדי להתמודד עם הבעיה. באמצעות מיפוי השחקנים, ראינו שהגורמים שמכירים את המאפיינים המקומיים-תרבותיים שמשפיעים על הבריאות, לא מעורבים בקביעת המדיניות והקצאת המשאבים לתחום זה. בדיקה של התוכניות שנוסו עד כה, כדי לצמצם את הפערים באמצעות מודל ה-Impact gap canvas הצביעה על כך שהתוכניות שהחלו בעיסוק בשירותי הבריאות, בהמשך עלו במעלה הזרם לגורמים החברתיים-כלכליים, וכיום מתחילים ליישם תוכניות סקטוריאליות ארציות או לעודד תוכניות מקומיות. אולם, פער בולט שעלה הוא הקושי בשיתוף פעולה בין הגורמים בשטח לבין מובילי התוכניות, שבחלק מהמקרים הקשה על הצלחתן.

ניסינו להבין באמצעות מודל הקרחון את הגורמים לכך ומצאנו שבבסיס הקרחון קיים פער בין השחקנים שקובעים את המדיניות ומקצים את המשאבים בתחום הבריאות, אשר מטבע הדברים מסתכלים על הבעיה בראיה ארצית וגנרית (גם אם סקטוריאלית) או מציעים תוכניות וולונטריות לגורמים המקומיים, לבין הגורמים שנמצאים בשטח, מכירים את המאפיינים המקומיים והצרכים של האוכלוסייה ולמעשה אחראים על כל הגורמים החברתיים כלכליים שמשפיעים על הבריאות כמו תכנון העיר, שירותי התחבורה, האכיפה, הסביבה והתעסוקה. אצל האחרונים, נושא הבריאות אינו בליבת העיסוק שלהם, הם אינם אחראים על נושא זה ואינם נמדדים עליו וגם התושבים אינם תופסים אותם ככאלה ולכן השקעת המשאבים היא בהתאם.

בעקבות הליך המיפוי, הבנו כי למעשה יש צורך בגורם מקומי שיהיה אחראי על נושא הבריאות ויוקצו לו משאבים ייעודיים במטרה שיכיר וימפה את הצרכים המקומיים של כל יישוב ויישוב ויוכל לבנות תכנית בריאות מקומית שתפעל בשיתוף עם כל הגורמים וזו תעסוק בכל הפרמטרים שמשפיעים על הבריאות, הן שירותי הבריאות והן כלל הגורמים האחרים.
חלק חשוב מהתהליך היו הדיונים בין חברי הקבוצה, שמגיעים מתחומים שונים. רובנו, לא הכרנו את תחום הבריאות, כך שכל אחד ראה את הבעיה מזווית אחרת והצורך לעבוד על בסיס המודלים, דייק והכווין את הדיון שלנו.

אם היינו פונים לפתרון הבעיה על בסיס ההנחה הראשונית שאיתה התחלנו, אפשר להניח שההמלצה היתה להקצות משאבים לשירותי הבריאות. ניסיון שנעשה ולא פתר את הבעיה, אבל באמצעות המיפוי המערכתי גילינו היבטים שונים של הבעיה ומאפיינים שלא היינו נחשפים אליהם בלעדיו.

אמצעות הקורס, שכלל שילוב חשוב של תיאוריה והתנסות מעשית, למדתי איך לא למהר לעולם הפתרונות אלא לעצור, למפות את הבעיה מזוויות שונות ובאמצעות המודלים השונים להבין מהם הגורמים שמשפיעים על הבעיה, מי השחקנים, מהם המודלים המבניים והמנטליים שמשפיעים ומה הפתרונות שנוסו ולמה לא הצליחו לתת מענה לבעיה. רק אחרי שלבים אלו, יש לגשת לפתרון כך שיהיה אפקטיבי יותר בעקבות התהליך.
בתור מי שעוסקת בהגנת הסביבה, תחום שמורכב משפע של בעיות זדוניות, אני בטוחה שגם אם לא תמיד יהיה לי את הזמן לעשות את התהליך הסדור והמלא, הכלים שלמדתי בקורס והעובדה שכבר התנסיתי בשימוש בהם, יאפשרו לי לראות את הבעיה בצורה מורכבת ומלאה יותר ויקרבו אותי לפתרון יעיל ואפקטיבי יותר.
תודה לצוות שהוביל את הקורס, פרופ' מעיין אגמון, ריטה גולשטיין-גלפרין וגיא אברוצקי.