במסגרת מסיבת הסיום של קורס מיפוי מערכתי עם המנטורים וצוות הקורס, יצאנו לבדוק כיצד מתוך שיטוט במבנה ניתן להבין בעיה זדונית.
ב-1953 הכירה עיריית תל אביב בצורך של הקמת תחנה מרכזית חדשה. התחנה המרכזית הישנה שנחנכה עשור קודם, התגלתה שנים ספורות לאחר הקמתה כקטנה וצפופה. לרחובות הסמוכים זלגה תנועה רבה של אוטובוסים, שנאלצו לתמרן דרך תנועה ערה של הולכי רגל. נוצרה סכנה של דריסה וזיהום אוויר להולכים. הצורך בתחנה חדשה, הביא כעשר שנים מאוחר יותר ליוזמה של הקמת התחנה המרכזית החדשה של תל אביב.
מסיור של שעתיים במבנה התחנה החדשה ולמידה על ההיסטוריה של המבנה מבינים כיצד כוחות בעלי אינטרסים מנוגדים, הביאו לכך שרעיון שהיה אמור להוות פתרון למפגע סביבתי, הפך כזה בעצמו. מיפוי מערכתי חושף כי התחנה עצמה היא סימפטום גלוי של בעיה אחרת – אזור אקסטרא טריטוריאלי ובו אוכלוסיה מודרת ומוחלשת עוד מראשית ימיה של תל אביב, הווה קרקע פוריה לכניסתם של גורמים בעלי שיקולים זרים שבמסווה של הצלת השכונה, עשו בדיוק ההפך.
כבר בסביבת התחנה, ניכרת נוכחות משמעותית של אוכלוסיות מוחלשות – עובדים זרים, פליטים, נרקומנים, דרי רחוב ועבריינים. אנשים שנראה שכל אפשרות לחיים אחרים נלקחה מהם. אולי לא הייתה קיימת עבורם מעולם. הניגוד החריף בין המראות הקשים לקרבה הגיאוגרפית למרכז העיר התוסס, מדגיש את היקף המצוקה והדרדור שהתחנה עדה להם. שאלות אודות חומרת המצב, והתהייה כיצד הפך כה חמור, עולות מיד. אך את תפקידו של מבנה התחנה בתוך כל זה, לא ניתן אפילו להתחיל לשער.
תוכנית "המנורה" לשכונת נווה שאנן בדרום העיר תל אביב כללה תוואי רחובות הבנוי בצורת מנורת שבעת הקנים שעמדה בבית המקדש, אשר השמש במרכזה. רחוב לוינסקי תוכנן להוות את "השמש" וממנו יוצאים "קנים": רחובות צרים, אשר מתעגלים בהגיעם למה שאז היה ציר שדרות ירושלים. התוכנית לא מומשה בשל קושי של חברי השכונה לרכוש את כל השטחים המיועדים.
במקביל, יזם שבבעלותו היו 42 דונם של שטחים נטושים באזור של מה שהיה אמור להיות החלק הדרומי של השכונה, היה נחוש לנצל את זכויות הבנייה על השטח, ללא כל התחשבות במצב הסביבה וטובת תושבי המקום. בתחילת שנות ה-70, כאשר עיריית תל אביב חיפשה מקום לתחנה המרכזית החדשה שיתן מענה לבעיית הזיהום והסכנה שיצרה התחנה הישנה, אותו יזם הציע את שטחו כפתרון ואת עצמו כאמון על מימשו. העירייה נענתה להצעה, ובתמורה העניקה לו זכויות למכירת שטחי מסחר בתחנה.
כך, רעיון שנולד מצרכים לגיטימיים, טופח מהרגע הראשון על ידי בעלי אינטרסים זרים – נשמע לכם מוכר??? יזמי התוכנית ומתכננים נוספים ראו בפרויקט הזדמנות עסקית, ולא היססו להציג חזון מרהיב של "עיר שלמה תחת גג" שתאפשר להם להגשים זאת. התוצאה הייתה תכנון מוגזם שכלל מגורים, בתי מלון, משרדים ומסחר, אך התעלם מהצרכים התחבורתיים והסביבתיים המקוריים. התכנון הגרנדיוזי הוביל לבנייה ארוכה, יקרה ומזהמת במשך שנים רבות. כשהתחנה נפתחה סוף סוף לאחר 26 שנות בנייה, רק חלק קטן מהחזון התגשם.
הסיור בתנאים הפיזיים השוררים במבנה חשף את עומק הכישלון העמוק – הפיכתו של הרעיון המקורי הראוי, לגרסה חדשה ומסוכנת אף יותר של הבעיה עצמה. עשרות חנויות ריקות וסגורות בקומות התחתונות מעידות על החזון שכשל. החללים הנרחבים והמפוארים שתוכננו להיות הומי אדם, עומדים כיום שוממים ונטושים. "שוק הומה" בלתי רשמי בקומות 3-4 משרה אווירה זרה ולא קוסמופוליטית כמתוכנן. קומות 1-2 נטושות ואפלות, שחזונן להעניק שיפור תחבורתי הפך למוקד זיהום אוויר קשה. מתחת לתחנה, מקלט גרעיני ענק וחדר גנרטורים לכל תל אביב מעידים על היקף המשאבים שהושקעו בבניין שמהווה כיום מכשול משמעותי לפירוקו.
ובכל זאת, בתוך המבנה הריק צומחים חיים ותרבויות יוצאות דופן. "המוזיאון החי לתרבות היידיש", שווקים פיליפינים, מרכז לטיפול בעובדות מין ומרפאה לשוהים בלתי חוקיים שחושפת פעם נוספת את מעמדם הלימינלי, הם רק חלק מהתופעות האנושיות שהתחנה אפשרה.
אך מעגל ההזנחה רק נמשך, שכן בעשור וחצי האחרונים, החברה שמחזיקה במבנה מטפחת דווקא את המצב העגום שלו. מרגע שהפכה לבעלת השליטה והמשקיעה היחידה, היא ביצעה מהלכים שמנעו את שיקומו ושיפוצו של המקום – כדי שתוכל להשתלט על נכסיו בעתיד תמורת מחיר מוזל.
נראה אפוא כי המצב הקיים הוא תוצאה של יחסי כוחות ואינטרסים מנוגדים שמשפיעים על המציאות הקיימת. שכבה ראשונה של כוחות אלה הביאה להקמתו המקורית של המבנה, ושכבה נוספת מטפחת את המשך קיומו הבעייתי היום. התחנה היא לב ליבה של בעיה עמוקה רב-שכבתית, שדורשת התערבות כוללת – לא רק בבניין הפיזי אלא במנגנון השלם שאפשר את התהוותה.
ועם מבט לעתיד – לצד הכרה בטעויות שנעשו, חשובה הבנת האתגרים הרבים שעוד קיימים. רק על בסיס מיפוי מעמיק של המורכבות ההיסטורית, הכלכלית, החברתית והסביבתית, ניתן יהיה לגבש גישת טיפול הוליסטית. באמצעות שיקום סביבתי ומסחרי שייטיב עם האזור, ובשילוב אומץ מנהיגותי נטול אינטרסים אישיים, אולי ניתן יהיה לעשות שינוי אמיתי.
