"תחום האקלים הוא תחום שאין לו אבא ואמא"
ד"ר ענת אהוד, ראש הרשות לסביבה וקיימות בעיריית תל אביב-יפו.
פוסט אורח: אלונה צירולניקוב, בוגרת קורס מיפוי מערכתי (וסטודנטית מצטיינת שלנו שעשתה כבר שלושה קורסים)
במסגרת מחזור קורס מיפוי האחרון, חברנו 5 חברות צוות (יעל איילון, רחל יעקובסון, עומר אביגדורי, זוהר סלמה ואנוכי – אלונה) בליווי של המנטור עדיאל שפירא, וביקשנו לבחון בעיה זדונית במיוחד- משבר האקלים המחריף ודרכי ההתמודדות עימו במערכת החינוך הציבורית בישראל. בחרנו לבחון את הזווית החינוכית, שכן חינוך הוא מנוף לשינוי, כאשר מיומנויות שרוכשים תלמידים במהלך לימודיהם, מיושמים בחייהם הבוגרים.
יצאנו לנסות להבין מדוע, למרות ההשלכות הצפויות וההרסניות של שינויי האקלים, התלמידים בישראל לא מקבלים מספיק ידע ומיומנויות (עיוניות ומעשיות כאחד) להתמודד עם אתגרי הקיימות. גילינו שהמצב בישראל אינו מחויב המציאות, שכן במדינות רבות אחרות מופעלות בהצלחה תוכניות חינוכיות ופרקטיקות מעשיות בבתי הספר, על מנת להקנות לתלמידים ערכים וכלים שיוכלו להשתמש בהם לשיפור המצב.
מצאנו תימוכין רבים לכך שהנושא מצוי במקום נמוך בסולם העדיפויות – אין לישראל תוכנית לאומית להתמודדות עם משבר האקלים ולכן אין גם יעדים ברורים למערכת החינוך. זאת ועוד, למרות שישראל חתומה על אמנות בינלאומיות בנושא, היא אינה עומדת בדרישותיהן.
על אף חשיבותה של מערכת החינוך הציבורית בחינוכו של דור שיפעל באופן אקטיבי לבלימת המשבר ולאימוץ של פרקטיקות מקיימות, מצאנו שמעט הפעולות שכן נעשות, הן ברובן שוליות ולא אפקטיביות: ברמה הרעיונית, מודעות לאיכות הסביבה אמנם שולבה בסעיף החוק בנושא מטרות החינוך, אך התחום לא כלול ביעדי משרד החינוך.. ברמה התקציבית, התחום מקבל תקציב שולי מתוך תקציב משרד החינוך- מיליון ש"ח בלבד מתוך תקציב משרד החינוך לשנת 2024, בגובה 82.9 מיליארד ש"ח. ב-2023 פורסמה תוכנית לימודים בנושא משבר האקלים בהיקף של 30 שעות שנתיות, אך עד כה לא נעשו פעולות הטמעה, הכשרה ובקרה על קיום התכנית.
את הפתרונות שמנסים ליישם בישראל השוונו למתרחש במדינות אחרת, באמצעות ה- impact Gaps canvas, ששימש אותנו לבחינת המטרות החינוכיות אל מול יישומן.
ניתוח מבנים באמצעות מודל הקרחון, סייע לנו להבין חלק מסיבות העומק למצב החינוך לקיימות בישראל. בין היתר, זיהינו כי מערכת החינוך סובלת מריבוי גדול של מטרות, כי חסרה אסטרטגיה לאומית להתמודדות עם אתגרי האקלים בכלל ועם החינוך לקיימות בפרט. משרד החינוך, כמו גם משרדי ממשלה אחרים סובל מחוסר יציבות ומחילופי שרים באופן תדיר; ובמצב פוליטי לא יציב כל שר מחפש הצלחות מהירות בשעה שהטמעת החינוך לקיימות היא יעד ארוך טווח הדורש השקעת תקציב משמעותי.
בעיה נוספת שזיהינו באמצעות מודל לולאות המשוב נוגעת לפער בין הסמכות הפורמלית לבין יכולות הביצוע בתחום לימודי האקלים. מרבית התקציב לנושא מגיע מהמשרד להגנת הסביבה, אך סמכות קבלת ההחלטות בנושא נמצאת אצל משרד החינוך – גם כאשר המשרד להגנת הסביבה הגדיל את התקציב לנושא באופן משמעותי, משרד החינוך לא הגדיר את התחום כמקצוע לימוד ולא יצר מנגנוני בקרה על תכנית הלימודים.
במיפוי שחקנים שערכנו באמצעות דיאגרמת וואן, ניסינו להתחקות אחרי שלושה מוקדי עוצמה שיכולים להשפיע על התחום: כוח פוליטי, תקציב ויכולות ביצוע (הקירבה למרכז המעגלים מייצגת עוצמה גוברת). בין היתר למדנו מהמיפוי כי השקעת התקציב העיקרית בתחום נעשית על ידי המשרד להגנת הסביבה, בשעה שהכוח הפוליטי נמצא בעיקר בידי משרד החינוך. פוטנציאל לפיתרון פיצול זה מצאנו באמצעות חיזוק חלקן של הרשויות המקומיות בתחום, כיוון שיש אצלן חיבור בין יכולות ביצוע לבין כוח פוליטי. ייתכן שהנעת מהליכים אפקטיביים תשתפר באמצעות העברת התקציבים לרשות המקומית.
מתוך המידע שאספנו עולות מספר תובנות לגבי הפתרונות הנדרשים ליצירת שינוי ופיתוח התחום בישראל:
- קביעת תחום הקיימות ולימודי האקלים כמקצוע חובה בכל שלבי הגיל (לרבות פתיחת מסלולי הכשרה מתאימים, חובת השתלמות, הדרכה ובקרה) ותקצובו בהתאם.
- פרסום תקן מקיף לבית ספר ירוק וקביעת תהליך הסכמה כולל חידוש הסמכה מדי שנה . בתי ספר ירוקים גם תכנית יטמיעו גם חינוכית מקיפה ויקבלו תמריץ כלכלי משמעותי.
- הגברת שיתוף הפעולה בין משרד החינוך לבין המשרד להגנת הסביבה ושילוב משמעותי יותר של הרשויות המקומיות בהטמעת תוכניות ופרקטיקות של קיימות. יעדים ותכנית אסטרטגית צריכים להיקבע במשותף על ידי שלושת הגורמים.
- הגברת שיתוף הפעולה עם ארגוני חברה אזרחית וחיזוק העבודה עם קואליציית האקלים.
- תחום הקיימות יילמד בעיקר באמצעות יציאה לטבע ובאמצעות אימוץ פרקטיקות מקיימות ואילו תחום משבר האקלים יילמד בעיקר כתחום עיוני.
על אף שהנושא נמצא נמוך מאוד בסדר העדיפות של המדינה וכנגזרת גם במערכת החינוך, ניכר כי בעלות התפקידים הבכירים שראיינו הן בעלות הבנה עמוקה של התחום ומניעות מהלכים בעלי פוטנציאל גבוה. במשרד החינוך פועלת כעת ועדת מומחים בראשות גילמור קשת, ואנו מקוות כי מהלכים שכבר קיימים יחוזקו וכי נוכל לראות שינוי בזמן הקרוב.
