The four workarounds – How the World’s scrappiest Organizations Tackle Complex Problems – Paulo Savaget

חלק מהכיף של להיות באוקספורד זו החשיפה לתכנים חדשים ולחשיבה אחרת. הפעם בביקורנו, בין היתר פגשנו את פאולו סווגט, שסיפר לנו על עבודתו סביב workarounds (מעקפים), והיכולת שלהם לסייע בפתרון בעיות מורכבות. סווגט התחיל את עבודת הדוקטורט שלו במחשבה על האקרים והיכולת שלהם לשבש מערכות ולאתגר אותן באופן שדורש מהן בהמשך לנסח פתרון מערכתי רחב יותר. השאלה שהובילה את חקירתו היא מה ניתן ללמוד מהשיטות בהן האקרים משתמשים לטובת פתרון בעיות העולם הדחופות ולתת מענה לאתגרים סביבתיים – חברתיים. במסגרת ראיונות שערך עם האקרים לפני היציאה לדרך הוא גילה שבמקום לפתור את בעיות המערכת כמכלול ניתן להשיג ״ניצחונות קטנים״ שיכולים להוות מנופי שינוי להישגים משמעותיים יותר. חשוב להדגיש שדפוס הפעולה של האקרים אינו ייחודי לטכנולוגיה אלא בא לידי ביטוי בכל מקום בו קיימות מערכות.
הספר מתבסס על עבודת שדה שנערכה בתשע מדינות ונמשכה שלוש שנים במהלכה נפגש החוקר עם ארגונים שאמצו גישה הדומה לזו שמאפיינת את ההאקרים לפתרון בעיות הקשורות בבריאות, השכלה, הזכות להפלה, אפליה, סניטציה ושחיתות. בעזרת ניתוח מאפייני עבודתם של ארגונים אלו הוא ניסח את עקרון עבודתם כ workarounds וזיהה ארבעה דפוסי פעולה: Piggyback, loophole, roundabout and next best.
***
למשל עקרון ה piggyback הוא בגדול דומה לדפוס המכונה בטבע – סמביוזה, או איגום משאבים. אלו יכולים להיות יותר שוויוניים או טפיליים, תלוי בבעיה ובארגונים המעורבים. דוגמא לשימוש בדפוס הזה מתבססת על ארגון בשם ColaLife שפעל בזמביה והתבסס על מערכת ההפצה הענפה של קוקה- קולה לטובת הפצת תרופות לטיפול בשלשולים באזורים נידחים. התרופה מסתבר מאוד זולה אך בעיית ההפצה היא שהיתה לרועץ וכך באמצעות התבססות על משאבים קיימים, מערכת ההפצה המשומנת של קוקה- קולה, הגיעה התרופה לייעודה וצמצמה באופן ניכר את בעיית השלשולים.
דוגמא לדפוס נוסף הוא ה- loophole (פרצה). דפוס זה מתייחס למקורות האי צדק בעולם שאפשר לפתור באמצעות ניסיון להילחם במערכת או פשוט להסתמך על פרצות. הדוגמאות לפעילויות כאלה הן רבות. החל מזוגות להט"בים שנוסעים להתחתן במדינות אחרות, דרך חברות גדולות הבוחרות לשלם מיסים במקומות זולים יותר או בארגונים המסייעים לבצע הפלות במדינות שכנות או במים הטריטוריאליים.

כוחו העיקרי של הספר הוא בדוגמאות הרבות אותן הוא מביא וכן באתגור דפוס החשיבה הגורס שהטיפול בבעיות מערכת צריך להתחיל מהתמודדות עם הדפוסים המנטליים העומדים בבסיסן. המעקפים אותם מזהה סווגט למעשה יכולים להוות גם מנופי שינוי. הספר כתוב בצורה קולחת מאוד ומעורר לחשיבה מחודשת על התמודדות עם בעיות מערכתיות בכלל ועם הבעיות הקשות עימן אנו מתמודדים בישראל כיום. השאלה העיקרית שיש לשאול כלפי המעקפים המתוארים היא מתי הם מהווים מנופי שינוי ושיבוש למערכת ומתי המערכת מאמצת אותם לחיכה, גם אם תוך כדי העלמת עיין, לטובת שימור הדפוסים הישנים ושמירה על יחסי הכוח הקיימים.